תחילת סיפור האהבה של לירי עם ציריך

כן, לילה עכשיו מספרת מה היא אהבה כשהיא הסתובבה פה לבד. לא, אני אספר מה קרה. אני הייתי בקורס סילום אחרי צבא בגיל 20, שם התחיל הכל, ואז אימא שלי התעשה עם חברה לציריך, ואני החליטה שאני מצטרפת, אבל אני לא מסתובבת איתה, אני מסתובבת לבד, ומצלמת, מתאמנת כמו מצלמה. וככה הכרתי ציריך פעם ראשונה, וכמו שאמרה לי, התאהבתי בקטע של הקריסליס, כי היה שווקים וקישוטים. אה, באמת? ואני זוכרת ממש שאני הולכת ברחוב הזה, ומצלמת כל דבר, והיה נורא אידיוטי ונעים, וקטן, קל להתנייד, קל להתמצא. אני חייבת להגיד לכם שנקי פה. ממש. בטירוף. והעיר, רק הגעתי, מאוד יפה. אני לא, אני, אני, כאילו, נסעה להפעיל גלגלי מחשבה מה זה מזכיר לי, כי היא מזכירה לי משהו. פשוט, יש בה משהו מאוד מאוד נקי, אבל עדיין מאוד דחוס, הוא לא כאילו גבוה. נכון. בגד הטוב, אני אוהבת, אינטימי באיזשהו... נראה כאילו, נראה אותי ככה זה הכל. כן, תראו. ככה זה נראה.